העיר הלבנה: מה הופך את אדריכלות הבאוהאוס של תל אביב לייחודית כל כך

מי שמטייל ברחובות המרכז של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב דיזנגוף או סביב כיכר דיזנגוף, פוגש לא פעם בניינים לבנים בעלי קווים נקיים, מרפסות מעוגלות וחלונות ארוכים. אלה הבניינים שהעניקו לעיר את הכינוי העיר הלבנה, ושבזכותם הוכרזה העיר על ידי אונסק״ו כאתר מורשת עולמית. מאחורי הסגנון הזה עומד סיפור מרתק של אדריכלים צעירים, רעיונות מהפכניים מאירופה והתאמה מבריקה לאקלים ולצרכים של העיר הצעירה. במאמר הזה נצא למסע קצר אל אדריכלות הבאוהאוס, או בשמה המדויק יותר הסגנון הבינלאומי, ונבין למה היא רלוונטית גם היום.

מאיפה זה התחיל

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה בשנת 1919, ובמשך כחמש עשרה שנות פעילותו הפך לאחד המוסדות המשפיעים ביותר בתולדות האדריכלות והעיצוב. הרעיון המרכזי שלו היה שהצורה צריכה לנבוע מהתפקוד, ושעיצוב טוב צריך להיות פשוט, שימושי ונגיש לכלל האוכלוסייה. הקישוטים העודפים של הסגנונות הקודמים פינו את מקומם לקווים נקיים, לגיאומטריה פשוטה ולשימוש מושכל בחומרים מודרניים.

בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים שלמדו באירופה, חלקם בבאוהאוס עצמו וחלקם אצל אדריכלים מודרניסטים מובילים אחרים. הם מצאו בתל אביב הצעירה, שגדלה במהירות בעקבות גלי העלייה, מגרש משחקים מושלם ליישום הרעיונות החדשים. כך נבנו בעיר אלפי בניינים בסגנון הבינלאומי, בריכוז שאין כמעט כמותו בעולם.

ההתאמה לאקלים המקומי

מה שהופך את הבאוהאוס התל אביבי לייחודי הוא ההתאמה החכמה לאקלים הים תיכוני. בעוד שבאירופה הקרה חיפשו האדריכלים חלונות גדולים שיכניסו כמה שיותר אור, בתל אביב החמה והמוארת היה צורך להפך: להגן מפני השמש החזקה. לכן החלונות הגדולים הוחלפו בחלונות סרט ארוכים וצרים יחסית, שמכניסים אור בלי לחמם את החדרים יותר מדי.

המרפסות הפכו לאלמנט מרכזי. מרפסות הסרט, שנמתחות לאורך החזית ולעיתים מתעגלות בפינות הבניין, יצרו צל לחדרים שמאחוריהן ואפשרו לדיירים ליהנות מהבריזה הימית. גם העמודים, שהגביהו חלק מהבניינים מעל הקרקע, אפשרו לרוח לזרום מתחתם ולקרר את הסביבה. הצבע הלבן או הבהיר החזיר את קרינת השמש ותרם לקירור המבנה.

איך מזהים בניין באוהאוס ברחוב

גם מי שאינו אדריכל יכול ללמוד לזהות את הבניינים האלה בקלות. הנה כמה מאפיינים בולטים:

• גג שטוח, שבזמנו שימש לעיתים ככביסה משותפת או כמקום מפגש לדיירים.
• חזית לבנה או בהירה, נקייה מקישוטים.
• מרפסות סרט ארוכות, לעיתים מעוגלות בפינות.
• חלונות סרט אופקיים וחלונות צרים וגבוהים בחדר המדרגות.
• עמודים שמגביהים את הבניין ויוצרים קומת עמודים פתוחה.
• גומחות ופסים אופקיים שמדגישים את התנועה לאורך החזית.

חדרי המדרגות ראויים לתשומת לב מיוחדת. רבים מהם מוארים דרך חלון אנכי ארוך, ובחלקם נשתמרו מעקות מקוריים, ריצוף טרצו ותיבות דואר עתיקות, שמספרים את סיפור התקופה.

שימור והתחדשות

במשך שנים רבות הבניינים הלבנים של תל אביב הוזנחו. הטיח התקלף, המרפסות נסגרו בתריסים ובבלוקים, והצבע הלבן הפך לאפור. בעשורים האחרונים חלה תפנית משמעותית. ההכרזה על העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית, לצד תוכנית שימור עירונית, הובילו לשיפוץ של מאות בניינים והחזרתם למראם המקורי.

השימור אינו פשוט. הוא מחייב שימוש בחומרים ובטכניקות מתאימים, עמידה בהנחיות מחמירות ותיאום עם גורמי התכנון. מצד שני, הוא מעלה את ערך הנכסים ומשמר את האופי הייחודי של העיר. במקרים רבים, תוכניות השימור מאפשרות תוספות בנייה על הגג, באופן שמממן את השיפוץ ושומר על החזית ההיסטורית. מי ששוקל לרכוש או לשפץ דירה בבניין לשימור צריך להתייעץ עם אדריכל ועם עורך דין המכירים את התחום, כדי להבין את המגבלות והאפשרויות.

ההשפעה על העיצוב העכשווי

הרעיונות של הבאוהאוס חיים ובועטים גם היום, הרבה מעבר לבניינים ההיסטוריים. העיקרון שלפיו פחות זה יותר, ההעדפה לקווים נקיים ולחללים פתוחים, והחיבור בין פונקציה לאסתטיקה, כל אלה הם הבסיס של רוב העיצוב המודרני. ריהוט בהשראת הבאוהאוס, כמו כיסאות מצינורות מתכת כפופים, מנורות גיאומטריות ושולחנות בצורות פשוטות, נמכר עד היום ונחשב קלאסי.

גם בעיצוב פנים של דירות חדשות בישראל אפשר למצוא השפעות ברורות: קירות לבנים, מרפסות רחבות שמשמשות כחדר נוסף, חלונות שמתוכננים לפי כיווני השמש והרוח, ומינימליזם שנותן מקום לאור ולאוויר. מי שרוצה להכניס את הסגנון לביתו יכול לבחור פלטת צבעים בהירה, ריהוט בקווים גיאומטריים נקיים, ונגיעות של צבעי יסוד כמו אדום, צהוב וכחול, שהיו חלק מהשפה העיצובית של בית הספר המקורי. גם בדירה שכורה אפשר לאמץ את הרוח הזו, פשוט באמצעות ויתור על חפצים מיותרים, בחירת מנורה בעיצוב גיאומטרי ומדפים פתוחים בקווים ישרים.

לטייל ולגלות

הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר הלבנה היא פשוט ללכת ברגל. סיור בשדרות רוטשילד, ברחובות שסביב כיכר דיזנגוף ובשכונות הלב של העיר יגלה לכם עשרות בניינים מרשימים. ישנם סיורים מודרכים שמתמקדים באדריכלות התקופה, וכן מרכזי מידע ותערוכות שמספרים את הסיפור לעומק.

כדאי להסתובב עם עיניים פקוחות, להרים את הראש ולשים לב לפרטים: עיגול של מרפסת, חלון עגול קטן, גופן מיוחד של מספר הבית. כל אחד מהפרטים האלה הוא חלק מפאזל גדול, שמספר את סיפורה של עיר שנבנתה מתוך חלום על חיים מודרניים, פשוטים ושוויוניים.

לסיכום, אדריכלות הבאוהאוס של תל אביב היא הרבה יותר ממורשת היסטורית. היא דוגמה לאופן שבו רעיונות גדולים יכולים להתאים את עצמם למקום חדש, לאקלים שונה ולצרכים של אנשים. והיא ממשיכה להשפיע על האופן שבו אנחנו בונים ומעצבים את הבתים שלנו גם היום.